פסק הדין גילר נ' לבייב
החל משנת 2000 מייצג עו"ד ערן לב את הגיאולוג שמעון גילר, לשעבר סגן הממונה הארצי על המחצבות ברשות מקרקעי ישראל, וכיום בעל משרד לייעוץ גיאולוגי. בראשית שנות ה-90 התקשר גילר עם נציגיו של היזם והטייקון לב לבייב, לאחר שאלו פנו אליו וביקשו ממנו לאתר עבור לבייב מקום מתאים להקמת מחצבת אבן.
לאור ניסיונו של גילר בתחום המחצבות, סיכמו הצדדים שבתמורה למציאת אתר מתאים, יתוגמל גילר ב-10% משווי הפרויקט, או לחלופין, בתמלוגים בשיעור של 1 ₪ בגין כל טון של חומר שיוצא מהמחצבה חשוב לציין, כי הסיכום בין גילר לבין לבייב נעשה בעל פה ללא כל מסמך בכתב.
איתר מחצבה וסיפק פתרון מקורי
בהתאם להסכם, איתר גילר שטח ראוי לחציבה בבעלות לבייב באזור בו אמורות היו להתקיים עבודות בנייה להקמת הישוב צופים. בנוסף למציאת מיקום מתאים ונוח, הכין לבייב מתווה שאפשר את הקמת המחצבה, ללא צורך בשינוי ייעוד הקרקע מבנייה לחציבה.
בסופו של היום, הוקמה המחצבה בהתאם למתווה שהכין גילר, אלא שלבייב התכחש להסכם בעל פה ואף טען כי לגילר לא הייה יד ורגל בהקמת הפרויקט. כך יצא הפרויקט לדרך באופן מלא, מבלי שגילר קיבל עליו כל תגמול.
הסכם בעל פה הוא הסכם לכל דבר
בעקבות פנייה לעורך דין ערן לב ובאמצעותו, הגיש גילר תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד לבייב ושתי חברות שבשליטתו לקבלת התמלוגים להם היה זכאי בגין השנים 2000-2003. תביעה זו נתקבלה, ובסוף שנת 2004 נתנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב דאז הילה גרסטל פסק דין אשר חייב את לבייב ושתי החברות שבשליטתו לשלם לגילר סך של כ- 1.8 מיליון ₪.
ערעור שהגישו לבייב והחברות שבשליטתו לבית המשפט העליון נדחה, לאחר דיון שנתקיים במהלך חודש יוני שנת 2005 בהרכב שכלל את נשיא בימ"ש אשר גרוניס וכב' השופטים אליקים רובינשטיים ועדנה ארבל.
מהלך שני: תביעה נגדית
מיד עם קבלת פסק הדין הגישו החברות שבשליטת לבייב תובענה נגדית כנגד גילר על סך של כ- 13 מיליון ₪. במסגרתה, טענו כי המחצבה (אשר קודם נטען על ידם כי למר גילר לא היה כל יד ורגל בייזומה) גרמה להם להפסדים כספיים ניכרים. עו"ד לב פנה בשם גילר לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לסלק את התביעה על הסף, זאת בטענה כי לבייב לא יכול לטעון מחד כי לגילר לא היה יד ורגל בהקמת המחצבה ולטעון בהליך אחר כי בשל ייעוץ שניתן על ידו כשלה המחצבה.
בסופו של ההליך, נתקבלה טענה זו ושופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין הורה על סילוק התביעה על הסף. ערעורו של לבייב על פסק דין זה לבית המשפט העליון נדחה אף הוא, זאת במהלך חודש נובמבר של שנת 2009 על ידי הרכב בראשות הנשיא גרוניס.
מהלך שלישי: תביעה נוספת כנגד לבייב
במהלך שנת 2005 הגיש עורך דין לב בשם גילר תביעה נוספת כנגד לבייב והחברות שבשליטתו לבית משפט השלום בתל אביב, וזאת בגין התמלוגים להם היה זכאי מכוח ההסכם בעל פה, החל משנת 2003 ואילך. הווי אומר: לאחר התקופה שנדונה בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל. ניסיונם של לבייב וחברותיו להביא למחיקת התביעה נדחה על ידי שלוש ערכאות, לרבות שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
תביעתו השנייה של מר גילר נתקבלה אף היא ובחודש ספטמבר שנת 2010 פסק שופט בית המשפט השלום בתל אביב כי על לבייב לשלם לו סכום נוסף של כ-3 מיליון ₪. ערעור שהגיש לבייב כנגד פסק דין זה נמחק בהסכמה,, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במהלך חודש ספטמבר של שנת 2013.
< קישור לכתבה מגלובס >
לאור ניסיונו של גילר בתחום המחצבות, סיכמו הצדדים שבתמורה למציאת אתר מתאים, יתוגמל גילר ב-10% משווי הפרויקט, או לחלופין, בתמלוגים בשיעור של 1 ₪ בגין כל טון של חומר שיוצא מהמחצבה חשוב לציין, כי הסיכום בין גילר לבין לבייב נעשה בעל פה ללא כל מסמך בכתב.
איתר מחצבה וסיפק פתרון מקורי
בהתאם להסכם, איתר גילר שטח ראוי לחציבה בבעלות לבייב באזור בו אמורות היו להתקיים עבודות בנייה להקמת הישוב צופים. בנוסף למציאת מיקום מתאים ונוח, הכין לבייב מתווה שאפשר את הקמת המחצבה, ללא צורך בשינוי ייעוד הקרקע מבנייה לחציבה.
בסופו של היום, הוקמה המחצבה בהתאם למתווה שהכין גילר, אלא שלבייב התכחש להסכם בעל פה ואף טען כי לגילר לא הייה יד ורגל בהקמת הפרויקט. כך יצא הפרויקט לדרך באופן מלא, מבלי שגילר קיבל עליו כל תגמול.
הסכם בעל פה הוא הסכם לכל דבר
בעקבות פנייה לעורך דין ערן לב ובאמצעותו, הגיש גילר תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד לבייב ושתי חברות שבשליטתו לקבלת התמלוגים להם היה זכאי בגין השנים 2000-2003. תביעה זו נתקבלה, ובסוף שנת 2004 נתנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב דאז הילה גרסטל פסק דין אשר חייב את לבייב ושתי החברות שבשליטתו לשלם לגילר סך של כ- 1.8 מיליון ₪.
ערעור שהגישו לבייב והחברות שבשליטתו לבית המשפט העליון נדחה, לאחר דיון שנתקיים במהלך חודש יוני שנת 2005 בהרכב שכלל את נשיא בימ"ש אשר גרוניס וכב' השופטים אליקים רובינשטיים ועדנה ארבל.
מהלך שני: תביעה נגדית
מיד עם קבלת פסק הדין הגישו החברות שבשליטת לבייב תובענה נגדית כנגד גילר על סך של כ- 13 מיליון ₪. במסגרתה, טענו כי המחצבה (אשר קודם נטען על ידם כי למר גילר לא היה כל יד ורגל בייזומה) גרמה להם להפסדים כספיים ניכרים. עו"ד לב פנה בשם גילר לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לסלק את התביעה על הסף, זאת בטענה כי לבייב לא יכול לטעון מחד כי לגילר לא היה יד ורגל בהקמת המחצבה ולטעון בהליך אחר כי בשל ייעוץ שניתן על ידו כשלה המחצבה.
בסופו של ההליך, נתקבלה טענה זו ושופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין הורה על סילוק התביעה על הסף. ערעורו של לבייב על פסק דין זה לבית המשפט העליון נדחה אף הוא, זאת במהלך חודש נובמבר של שנת 2009 על ידי הרכב בראשות הנשיא גרוניס.
מהלך שלישי: תביעה נוספת כנגד לבייב
במהלך שנת 2005 הגיש עורך דין לב בשם גילר תביעה נוספת כנגד לבייב והחברות שבשליטתו לבית משפט השלום בתל אביב, וזאת בגין התמלוגים להם היה זכאי מכוח ההסכם בעל פה, החל משנת 2003 ואילך. הווי אומר: לאחר התקופה שנדונה בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל. ניסיונם של לבייב וחברותיו להביא למחיקת התביעה נדחה על ידי שלוש ערכאות, לרבות שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
תביעתו השנייה של מר גילר נתקבלה אף היא ובחודש ספטמבר שנת 2010 פסק שופט בית המשפט השלום בתל אביב כי על לבייב לשלם לו סכום נוסף של כ-3 מיליון ₪. ערעור שהגיש לבייב כנגד פסק דין זה נמחק בהסכמה,, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במהלך חודש ספטמבר של שנת 2013.
< קישור לכתבה מגלובס >
